שולמית תורג'מן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, לפיצוי התובעת בגין נזקיה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת ביום 8.12.05. המחלוקת בין הצדדים נסבה רק על גובה הפיצוי.

טענות הצדדים בכתבי בית הדין:

1.בכתב התביעה נטען, כי ביום 8.12.05 נפגעה התובעת, ילידת 1922, בתאונת דרכים עת נסעה באוטובוס "אגד" שהיה מבוטח אצל הנתבעת. התאונה התרחשה ברציף הורדת נוסעים בתחנה המרכזית בירושלים, כאשר התובעת מעדה אגב ירידה במדרגות האוטובוס. נטען כי לתובעת נגרמה כתוצאה מכך חבלה קשה בראשה. בהתאם למפורט בתביעה הייתה התובעת עד לתאונה אישה בריאה, ובודאי יחסית לגילה, צלולה לחלוטין ופעילה מאד. עוד צוין, כי התובעת נהגה לנסוע ליעדים שונים בתדירות גבוהה ואף לים המלח נסעה כמעט מדי יום.

2.בעקבות התאונה הובהלה התובעת לבית החולים הדסה "עין כרם", שם אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית עד ליום 5.1.06, כאשר בתחילה אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ שבאותה המחלקה. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת נזק אקוטי מבחינה מוחית וקוגניטיבית. בדו"ח סיכום המחלה תוארו הנזקים מהם סובלת התובעת, ובין היתר העובדה כי היא אינה מסוגלת לעמוד או ללכת.

3.בעקבות המלצת המחלקה הנוירוכירורגית בביה"ח, להעביר את התובעת למחלקה תת-חריפה, הועברה התובעת ביום 5.1.06 לבית החולים ""הרצוג"" בירושלים, שם אושפזה עד ליום 6.4.06, באופן שעד ליום 2.3.06 אושפזה במחלקה גריאטרית אקוטית ומאז ועד תום תקופת האשפוז שם, במחלקה הסיעודית שבאותו מוסד. במהלך האשפוז ב - "הרצוג" חלה הרעה במצב התובעת וביום 7.2.06 המליצה ד"ר אסתר-לי מרקוס על מינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה של התובעת.

ביום 26.3.06 כתבה ד"ר ילנה צוקרמן כי התובעת נותרה, בעקבות התאונה, עם נזק מוחי ניכר וכי היא זקוקה לאיזון תרופתי בשל אירועים חוזרים של אי שקט. צוין עוד כי התובעת כפותה וקשורה באופן קבוע ע"מ שלא תיפול ולא תגרום לעצמה נזקים.

4.ביום 6.4.06 הועברה התובעת לאשפוז במוסד ""נווה עמית"", כאשר התביעה טוענת כי מעבר זה היה לנוכח רצונה של הנתבעת, בהיותה מחזיקה בהסדר תשלומים נוח יותר מול מוסד זה. עד עצם היום הזה מאושפזת התובעת במוסד הנ"ל . נטען, כי לא חל שיפור במצבה והיא עדיין מטופלת תרופתית.

5.בכתב התביעה נטען עוד, כי לאור מצבה החמור זקוקה התובעת לסיוע צמוד, מעבר לזה הניתן לה במסגרת המוסד. לצורך זה שכרו ילדיה מטפלת החל מחודש פברואר 2007, בהיקף מצומצם בעלות של 86 ₪ ליום, עבור שעתיים וחצי למשך ארבע פעמים בשבוע. העלות החודשית של עזרה זו מסתכמת ב-1,500 ₪ לחודש.

נטען עוד כי ילדיה של התובעת מסייעים לה רבות, לעיתים על חשבון עבודתם. לתובעת ארבעה ילדים תושבי הארץ המבקרים אותה פעם-פעמיים בשבוע, כל אחד וילדה נוספת, המתגוררת בשוויץ, ומגיעה לביקור אחת לשלושה חודשים עד חצי שנה.

6.בהתאם לתביעה, ילדיה של התובעת רוכשים עבורה תרופה אשר אינה כלולה בסל התרופות, ואמורה לסייע בטיפול בבעיותיה הפסיכיאטריות, הנובעות מהתאונה. נכון למועד הגשת התביעה השתמשה התובעת בשלושה כדורים ביום, אך הובהר כי המינון צפוי לעלות עם הזמן. עלותם של 30 כדורים עומדת על 138.80 ₪ ובסה"כ עומדת ההוצאה החודשית על 416 ₪.

7.לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים ובניהם צו מינוי אפוטרופוס מיום 6.11.06 לפיו מונו אריה ארגמן ושלום תורג'מן כאפוטרופוסים לתובעת, החסויה. המינוי הוא כללי ומתייחס לגוף ורכוש- יחד ולחוד. כמו כן צורף חומר רפואי רלוונטי.

אף שהנתבעת הכחישה באופן גורף את מרבית סעיפי התביעה, עלה כי המחלוקת נסבה כאמור רק על גובה הנזק.

הנכות המוסכמת:

8.בדיון מיום 24.20.07, עלה כי קיימת הסכמה שנכות התובעת עומדת על 100%, באופן שייתר את הצורך במינוי מומחים, באשר לשאלה זו. באותו דיון עלה שקיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לתוחלת חיי התובעת והצורך לממן לה סיעוד, אף ברבות ימיה, עת ייתכן שהייתה נזקקת לסיעוד גם ללא קשר לתאונה.

עוד עלה כי הצדדים חלוקים באשר לאופן בו יש להתחשב בעלויות שנחסכו מהתובעת עקב שהייתה במוסדות דלעיל, הכול כפי שיפורט להלן.

תמצית המחלוקות שבין הצדדים:

9.מתחשיבי נזק שהוגשו מטעם הצדדים, שני קדמי משפט בימים 24.2.08 ו- 27.3.08 ומטענות בכתב שהוגשו מטעם הצדדים, עלה עוד טרם לשמיעת הראיות כי הצדדים חלוקים בשאלות הבאות:

א.מאחר שדירת התובעת נותרת פנויה - האם יש מקום להפחתה כלשהי מהתשלום למוסד בו היא שוהה על בסיס זה.

ב.ככל שיש מקום להתחשב בכך שדירת התובעת נותרה פנויה - האם יש מקום לבצע ההפחתה על בסיס השווי בו ניתן להשכיר את דירתה או על בסיס שווי אחר, המתעלם משווי הדירה שהייתה בידיה ערב פגיעתה, שכן את אותה דירה רכשה מהונה.